בשלהי שנת 88 סלים מונייר ואני למדנו יחד בתכנית לימודים שנועדה לחדד את יכולות ההנהגה של מנהיגים מקומיים. סלים פנה אליי וסיפר לי באופן כללי על ה'חזון' שהוא מאמין שאלוהים נתן לו. בעודו מספר לי על הקריאה שנשמעת מתוך כתבי הקודש לפיוס בין שני העמים שלנו, בין שני עמים ששרויים בסכסוך, משהו עמוק בתוכי הדהד. סלים ביקש שאצטרף אליו ויחד נעבד את הרעיונות ונהפוך אותם ליזמות מעשיות שיופנו אל הקהילות המשיחיות דוברות הערבית ודוברות העברית ולכלל החברה הישראלית-פלסטינית. כמעט מיד עניתי בחיוב!

זמן קצר לאחר מכן הוקם עמותת "מוסאלחה" כשבראשו עמד סלים ולצדו פעל ועד מנהל מפקח שהורכב ממספר שווה של מנהיגים מנוסים מהצד הפלסטיני משיחי ומהצד היהודי משיחי. מודל זה של מנהיגות מאוזנת הפך מהר מאוד למאפיין מזהה של כל פעילויות מוסאלחה מאז ועד היום.

המונח פיוס לא היה נושא מרכזי בגוף המשיחי בארץ לפני 25 שנים, והקהילות דוברות העברית והערבית נהנו מהתחברות מצומצמת ביותר. אולם עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הכול השתנה. האינתיפאדה הציבה אתגרים חדשים, חיילים משיחיים, מתוקף שירותם בצבא, היו מעורבים בה. האוכלוסייה הערבית פלסטינית תססה, משיחים ערביים פלסטינים צעירים הרגישו מתוסכלים, סבלו מהשפלות ועלבונות במחסומים, סבלו מהכיבוש הצבאי וגם הם הצטרפו להתנגדות. הקיטוב בין שתי הקבוצות העמיק, וקריאתו של ישוע המשיח לפיוס ולאחדות בגוף המשיח הפכה להיות קריאה ברורה וגלויה.

"מוסאלחה" ארגנה מפגשים במדבר. תחילה בין הצעירים הבוגרים משני הצדדים, ולאחר מכן במפגשים בין מנהיגים משיחיים מבוגרים ומנוסים יותר, ביניהם גברים ונשים. האקלים המדברי והאתגר שנלווה אליו היה לכור היתוך לכולנו. שם התייצבנו (חלקנו בפעם הראשונה) זה מול זה כצדדים שווים בעלי מכנה משותף שהשאירו מאחור את הנוחות והביטחון של הבית. בעבור כולנו, הימים הראשונים היו כעקומת למידה חדה בשעה שלמדנו יחד להלל את אלוהים, ללמוד זה על זה ועל הסכסוך, להתפלל ולבנות מערכת יחסים שתהווה בסיס חיוני לעבודת האלוהים בחיינו ולקריאה לפיוס בין העמים.

המפגשים השונים במדבר (חלקם ארכו שלושה ימים ואחרים חמישה ימים) או במהלך סמינרים שנערכו בשנים הראשונות חידדו את היכולת שלנו לספק סביבה בטוחה למערכות היחסים החדשות שהתפתחו שם. כולנו נאלצנו להתמודד עם אתגרים בלתי נמנעים מפני שעסקנו בנושאים קשים וכואבים כמו למי שייכת הארץ, הסכסוך (הקונפליקט), השנאה, דעות קדומות והמכשולים לשלום. אלה שבחרו להישאר ולהתמיד, יצרו בבוא העת חוג רחב יותר של מנהיגים שהיו מחויבים לחזון, והיו מוכנים לעמוד מול ההתנגדות לשלום ואחדות שהתעוררה בחברה שאותה הם מייצגים. בשלב זה, אנשים משני הצדדים היו מוכנים לעשות צעד אמיץ ולהיות מעורבים באופן פעיל בהשכנת שלום ובפיוס. הדינמיקה החדשה שנוצרה גרמה לצוות של מוסאלחה להוציא לאור חומרים כתובים ולפתח תכנית לימודים לשלום ולפיוס שמיועדת למנהיגים. דבר זה כשלעצמו מיד הניב פרי על כל ענפי השירות שלנו.

מנהיגי קבוצות הנוער משני הצדדים קיבלו הכשרה ברמה הגבוהה ביותר. מחנות הקיץ של מוסאלחה, והיזמות השונות של בני הנוער (כולל שליחות בחו"ל) הם בין התכניות הטובות ביותר שהגוף המקומי המשיחי יכול להציע. לא פעם, ילדים שהשתתפו במחנות של מוסאלחה, משרתים בבגרותם כיועצים בקהילה ובחברה ויוצרים חברה בריאה. פעילות הנשים במוסאלחה גדלה מהר והפכה להיות החלק הגדול והפעיל ביותר של העמותה. נשים רבות מושיטות יד ויוצרות קשר עם האנשים בתוך הקהילה החברתית שבה הן חיות, יוצרות מגוון של פעילויות שמטרתן להשפיע לחיוב על הילדים ובני הנוער. הנשים פעילות גם בתכנית מצליחה שמשלבת נשים מוסלמיות, נוצריות ויהודיות בפיוס. יזמות אלה ממשיכות לגדול באופן משמעותי וכעת ניתן גם למדוד את ההשפעה והתועלת שהן מביאות לקהילה ולחברה, דרך מערכות היחסים שנרקמות, ההתחברות והגישור בין קהילות המאמינים.

נפלה בחלקי הזכות להיות עד למהימנותה של העמותה ולדרך שבה התפתח מוניטין בינלאומי. עדויות ההצלחה שלנו (ושברון הלב) והשיטות שבהן נקטנו עברו ניסויים ויישומים שונים תחת ה'אש' שמשתוללת באזור שבו מתקיים אחד הסכסוכים הקשים והמסובכים בעולם. שיטות אלה משמשות מודל לאחרים. משום כך אנחנו יכולים להזמין אלינו מדי פעם קבוצות של אנשים מרחבי העולם כדי ללמוד מאתנו, כדי להגביר את המודעות שלהם בנוגע לסכסוך ולעודד אותם להצטרף אלינו ולהיות שותפים בפעילויות הפיוס.

על כל זה מגיע הכבוד אך ורק לאלוהים שגילה בחיינו את הכוח שיש לחסדו ולדברו לשנות גם את חיינו וגם את חיי הקהילות שלנו. המזרח התיכון משתנה במהירות וקהילת המאמינים בישוע בישראל וברשות הפלסטינית איננה מחוסנת מפני המאבקים הכואבים שמתחוללים בה. נשאלת השאלה האם מוסאלחה עמדה באתגר שהציבה לעצמה? האם מוסאלחה הצליחה להיות מודל מסוג אחר? אני מאמין בכנות שמוסאלחה אכן הצליחה, ופרי של עבודה משותפת יניח את היסודות המוצקים לדורות הבאים.